ימי האופניים. תל אביב 100
כיכר ביאליק ובית העיריה. שנות השלושים. מאוסף יעל ריינר
שלח באימיילBlogThis!‏שיתוף ב-Xשתף אל פייסבוק‏שתף ל-Pinterest
רשומה חדשה יותר רשומה ישנה יותר דף הבית
.
תערוכה באתר תל אביב 100. יוני 2013


מי שישן בעשר השנים האחרונות, או רק הרגע הגיע מהמאדים לתל אביב, יגלה שהעיר נכבשה כליל על ידי רוכבי אופניים. כמות האנשים המעדיפים לנווט את עצמם ברחובות תל אביב זינקה בעשור האחרון לרמות שלא נראו עד היום. פתרון תחבורתי קל וזול. למתעקשים לקנותן, מחירן שווה לכל כיס. תראה אותם קלים וסקסיים בצבעים מרהיבים. תראה אותם ירוקים - חלק מהפרוייקט העירוני תל-אופן. תראה אותם לעיתים עם מנוע חשמלי, לעצלנים שביננו. ותראה גם משפחות שלמות רוכבות בשיירה.

אחד המחזות שהבהירו לי יותר מכל את השינוי הדרמטי שהתחולל כאן בשנים האחרונות היה מחזה שראיתי מתחת לביתי, ברחוב אבן גבירול. בראש כמו אימא אווזה, רוכבת האם. על ה"סבל" בכסא פלסטיק תינוק כבן שנה. מאחוריה שני ילדים, קסדה לראשם, אחד אחרי השני. ילד כבן שבע באופניים אדומים וילדה כבת ארבע באופניים וורודים. זהו, חשבתי לעצמי, הנה צומח לו דור שנולד "עם אופניים ביד", שהאופניים הינם חלק מההוויה היומיומית שלו.

אבא שלי התנהל בתל אביב כל חייו על אופניים. בצעירותו, החל דרכו במכירת ירקות מתלת-אופן. מביתנו הישן במנשייה היה מגיע גם לפינות הרחוקות של ת"א (שזה הירקון בעצם). גם כשעברנו לגור בצפון הישן של העיר (והוא לחנות "אמיתית" קבועה) היו האופניים "הרכב" הקבוע שלו ואנחנו הורשינו לרכב עליהם רק ביום כיפור. אבא היה רוכב לפחות פעמיים בשבוע לשוק הכרמל לקנות ירקות טריים. וכשחזר מהשוק היה מגיע לחלון מתחת למטבח, שורק את השריקה המשפחתית, סימָן לנו, הילדים, לרדת ולעזור עם הסלים (כמה שנאתי זאת). אמא הייתה מזרזת אותנו: "נו, מהר, אבא מחכה למטה"...

אופניים הם אהבה גדולה שלי. לא כאופני ספורט, או אופני שטח. ממש לא. אני שייכת לרוב השקט, זה שפשוט מתנהל ביומיום על הדו-גלגלי, אני מאלה שעבורם צוירו "שבילי אופניים" על המדרכות, שהולכי הרגל כועסים עלינו יומיום, ואני שולחת חיוך מתנצל האומר : "נו, מה אני יכולה לעשות? גם אני רוצה שבילי אופניים אמיתיים כמו באמסטרדם... אני פוחדת לרכב על הכביש... סליחה, באמת סליחה" .

מאז ומתמיד ת"א הייתה נוחה לרוכבים, שטוחה כמעט כליל, המרחקים קצרים ובעיקר, ובעשורים האחרונים גם לוקה בבעיית חנייה. הפעם הזרקור מופנה לרוכבי האופניים של תל אביב בעשורים הראשונים שלה, שללא חשש התנהלו על הכבישים. המדרכות היו אז נחלת ההולכים על שניים. ימי האופניים, תערוכת צילומים חדשה, מוקדשת לרוכבים בתל אביב של פעם. אלה שדיוושו לאורכה ולרוחבה של העיר עד גיל מבוגר. וגם אז, העדיפו להיתמך על ידי אופני העבודה שלהם ובלבד שלא להיעזר במקל הליכה.

הניה מליכסון


תל אביב 100. חזרה לדף הראשי
© כל הזכויות שמורות לאתר תל-אביב 100. עיצוב פשוט. מופעל על ידי Blogger.